<h1>ארחות חיים דין אונאה סימן א'</h1>
<h2>דף מב:</h2>
ואמר רב נחמן האחין שחלקו מטלטלין הרי הן כלקוחות פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה ואם התנו ביניהן שיחלוקו בשום הדיינין אפי' בשתות בטל מקח שהדיינין ששמו ופחתו או הותירו שתות מכרן בטל כרבנן שפסק רב נחמן כמותן. ואין הלכה כרבי יהודה דאמר אף המוכר ס"ת ומרגליות אין להם אונאה וכך פסק רב האיי גאון ז"ל.
שנינו אלו דברים שאין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות ואפי' ביתר משתות. וכתב הר"ף ז"ל מיהו מפלגא יש להן אונאה כדאיתא בתוספות על פי הירושלמי. בד"א במוכר נכסי עצמו אבל שליח אם טעה בכל שהו. חוזר בין במקרקעי בין במטלטלי.
אמר רבא המוכר לחבירו במדה במשקל ובמנין בין בקרקע בין מטלטלין וטעה כל שהוא חוזר וכן כתב הריא"ף ז"ל בשם הגאון ז"ל. (ש)המוכר קרקע או עבד או בהמה או מטלטלין ונמצא במקח מום אשר לא ידע בו מחזירין ואפי' לאחר כמה שנים שמקח טעות הוא והוא שלא נשתמש בו אחר שידע המום ואם נשתמש בו הרי מחל לו ואין יכול לחזור בו. כל שמסכימין בני העיר עליו שהוא מום במקח מחזירין בו וכל (שאין) [ש]מסכימין שאינו מום אין מחזירין אלא א"כ פורש. שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך. כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר שלם מכל מום. ואם פירש המוכר על מנת שאין אתה חוזר בשום מום הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח או עד שיאמר לו כל מום שיש (במקום) [במקח] הזה (בפחות) [הפוחת] מדמיו קבלתי עלי (שהמוכר) [שהמוחל] צריך שידע הדבר שימחול ויפרש אותו.
